נעליים הן חותמת האיכות של הזהות המודרנית. איך אפשר לזכות בהצצה הטובה ביותר אל ערכי הליבה של פרט מסוים בפאתי המאה ה-21? הביטו מטה אל רגליהם – לא בעיניים.
באזורים “צפוניים” אמידים בעולם, שבהם האופנה מצייתת לכל רעיון וגחמה, הנעליים מכריזות על המעמד, סגנון החיים, בחירת הקריירה, הזמינות המינית ואף הדעה הפוליטית (הקבקב לעומת מגף הבוקרים) של הנועל אותן. לפיכך, מבלבל ללכת במקום בו בני האדם – מיליוני גברים, נשים וטף – נועלים מדי בוקר נעליים בסגנון זהה: סנדל הפלסטיק הזול, הדמוקרטי והרב-גוני של אתיופיה. העוני מכתיב את הביקוש. המותג היחידי הוא צורך.
נעלי הגומי הצנועות, הזמינות במגוון מצומצם של צבעים כימיים – שחור, אדום, חום, ירוק, כחול וסגול – הן המצאה מקומית מנצחת. ייצורן עולה פרוטות. מחירו של זוג הוא כשל משכורת יומית של פועל חקלאי (כשבעה שקלים). הן קרירות ומאפשרות אוורור של כפות הרגליים הפוסעות על אדמת המדבר הלוהטת של משולש אפאר (Afar). והתיקון הביתי הוא אחיד: בעלי הנעליים ממיסים ומחברים מחדש את רצועות הפלסטיק מעל מדורות. משקלם של הסנדלים המצויים באתיופיה הכפרית הוא אפסי. אפשר למחזרם. בסופו של דבר, עד כמה שהם צנועים – הנעליים של העניים ביותר באפריקה – מעטות הנעליים האחרות שיכולות להתפאר באנדרטת מלחמה משלהן. (חיילים משני הצדדים של הסכסוכים הארוכים והטראגיים בין אתיופיה לאריתראה נעלו אותן עד מותם בקרב.)
סוף כל סוף הצטרפו לשיירת הגמלים הבינרית שלנו – א’אורטה, או “הוחלף תמורת פרה,” וסומ’אטולי, “בעל סימן באוזן” – שני מובילי הגמלים האבודים זה מכבר, מוחמד עידהיס וקאדר יארי. הגברים הללו הדביקו אותנו מנקודת היציאה שלנו בהרטו בורי (Herto Bouri), לאחר שחצו אדמת מדבר במשך ימים של צעידה מהירה. כמנהג המקום לא נתבקש ולא ניתן כל הסבר בדבר הסיבה לעיכוב שלהם בשבוע. הם איחרו. עכשיו הם איתנו. כל אחד מהם נועל סנדלי פלסטיק תואמים בצבע ירוק זוהר.
אדמת הבקע דומה ללוח שמיליוני עקבות סנדלי פלסטיק נמחקים ונכתבים בו שוב ושוב. אף על פי שהסנדלים הפופולריים של אתיופיה זהים, הנועלים אותם אינם. הם גוררים את עקב רגל שמאל. סימן נטבע בסוליית הסנדל שלהם לאחר שהם דורכים על אוד מעשן.
באחד הימים לאורך המסלול, אחמד אלמה חסן, המדריך המוביל אותנו צפונה דרך הבקע באתיופיה, כרע על ברכיו והתבונן בריכוז בעקבות הנעליים האינסופיות.“לאעד חווני יחכה לנו בדליפאגי,” אמר אלמה. הוא הצביע על מסלול של עקבות סנדלים יחידים. ואכן לאעד חיכה לנו בדליפאגי.
תרגום: עדי ויינברגר
