פול סלופק צועד בנתיב העולמי של בני האדם הראשונים שהיגרו מאפריקה בתקופת האבן. מסעו הרגלי המתמשך, לאורך 34,000 קילומטרים, הקרוי "ההליכה מגן עדן," מתועד בדיווחים.
אמיר ח'אן הוא חכם מוסמך.
11 תעודות הסמכה - שהונפקו על ידי כמה ארגונים אזוריים ולאומיים של ריפוי באמונה - תלויות במשרדו המואר של ח'אן. המשרד ממוקם במתחם גדול ומגודר בשוליים העשבוניים של אקטאו (Aktau), עיר מרוחקת במערב קזח'סטן. עוד בתוך המתקן המרשים הזה: אחוזתו המסיבית של ח'אן, חצר מאובקת, מערך נפרד של חדרי בדיקות, מטבח גדול ויחידת מקלחת. בתוך אולם המתנה המזכיר אוהל מצטופפים כ-200 אנשים חולים ואומללים. אלה הם מטופליו של ח'אן. הם מגיעים לכאן בעקבות ייאוש, אבחונים קלוקלים, מחלות כרוניות, פרוגנוזות עגומות, סיפורים על נסים. תקווה מנצנצת בעיניהם. הם ויתרו על רפואה מודרנית.
"בקיץ אני בודק לעתים 2,000 אנשים מדי יום," אומר ח'אן ומושך בכתפיו באדישות. ח'אן הוא איש גדול גוף עם פני אבן של מי שיודע מה צופן העתיד. עבורו, ריפוי אנשים הוא בסך הכל תפקיד, ייעוד. אבותיו באו אליו בחלום. הם הציעו לו את היכולת לראות מחלות בתוך גוף האדם עם ראייה דמוית רנטגן. הוא החל לרפא. תהילתו גברה. הסיפור ישן.
"מלבד עזרה לקזח'ים רבים," הוא אומר, "ריפיתי את החולים של יוון, קפריסין, ניגריה והוותיקן."
המנהגים הקדומים של הריפוי העממי בקזח'סטן קמים לתחייה. לאחר שהם דוכאו בתור אמונה טפלה תחת ברית המועצות החילונית, חזרו הטקסים כסמל של גאווה תרבותית, של לאומיות. רוב האנשים העוסקים בכך כיום הם כמובן מוסלמים: דת המדינה. אך המסורת שלהם ספוגה באמונות שקדמו זה מכבר להמרה של מרכז אסיה לאיסלאם. נוודי הערבות סגדו לטבע והאמינו בטנגריזם (Tengrism) - דת שמאנית שמפארת את הכוח הנצחי של השמיים הכחולים שבמרומים, ושמעריצה את המתים. אפילו גרסת האיסלאם של קזח'סטן אינה אורתודוכסית והיא נעוצה בתורות המיסטיות של הסופיזם (Sufism).
"אנו מתפללים לאבותינו. אנחנו מקריאים להם את הקוראן," אומר ח'אן. "בעקבות זאת הם מרוצים מאיתנו, משום שאנחנו זוכרים אותם. הם מגנים עלינו."
קצין ביטחון לשעבר - פקיד מכס - ח'אן מתהלך באולם התחייה הפרטי שלו עם מיקרופון. הוא מבקש ממטופלים לקום ולהעיד.
אישה אחת מספרת כיצד אמיר ח'אן ריפא את האילמות ואת דימומי האף הכרוניים שלה. אישה אחרת אומרת שהסרטן הסופני שלה נמצא בנסיגה. ("עיסתי את הוורידים שלה," מסביר ח'אן.) ואישה אחרת, שהייתה נכה, יכולה כעת ללכת. ("יש לה כיום עסק מצליח והיא נוסעת לעתים קרובות לטורקיה!") ח'אן אומר שקהל חסידיו אסירי התודה הולך וגדל. הוא אינו מבקש תשלום. אך תרומות מתקבלות. ובפרוטוקול השחרור שלו, בית חולים מקומי מזהיר כעת הורים טריים מפני ריפוי עממי ומייעץ לאימהות לא להתמהמה עם טיפולים רפואיים מודרניים עבור התינוקות.
כך נערך טקס המוני:
המאמינים מתאספים באדמת קבורה עתיקה, נקרופוליס לשושלת של ח'אן, בערבות הנרחבות מחוץ לאקטאו. הם סועדים בבית הארחה בעת שקיעת השמש. הם עומדים בלילה מול מדורות רושפות. הם "רוחצים" את עצמם בטקסיות בעשן של שומן כבש בוער. אז ח'אן מברך אותם ליד קבר של אב מקודש. הוא נושף לתוך אוזניהם, עיניהם, ראשיהם. נהג מסיע אותו בחשכה חזרה הביתה ברכב פנאי-שטח. הוא בוהה בדרך הלילית. הוא לא פוצה את פיו. המסטר נח.
